Web Too

אנחנו רוצים להקל עליך. נאפשר לך לפרסם אותנו לכל חבריך שעוקבים אחריך בטוויטר, פייסבוק או כל אמצעי אחר בו שורת הסטטוס שלך מופצת. אנחנו מכינים לך קישור או כפתור וכל מה שאתה צריך לעשות זה ללחוץ עליהם. תלחץ, יפתח האתר המתאים ובו שורת הסטטוס כבר כתובה. כמו שניסחנו עבורך. איזה כייף – לא צריך לחשוב. לא צריך לתמצת. רק ללחוץ על הכפתור ופרסמת אותנו.

ועכשיו אני בכובע הארגוני – מצד אחד, הקלות הזו קוסמת לי. ברור לי שאני אוכל להפיץ מסרים ביעילות רבה יותר (הרשת של האחרים עובדת בשבילי). אני לא מכריחה, רק מקלה עליהם את החיים. בכל זאת – גם כששורת הסטטוס כבר מלאה, בעל החשבון הוא זה שמחליט האם ללחוץ על הכפתור.
מצד שני, יש משהו מרתיע בזה שנכנסים לי בקלות כזו לטוויטר שלי ולפייסבוק שלי. ואולי אני מדברת פה מהמקום של המהגרת ולילידי האינטרנט מאוד קל עם הקלות הבלתי נסבלת של הלחיצה על הכפתור – הרי לשם כך נולדו ה – API's למיניהם.
האם זה שונה, כאשר באתר שלי, אני מאפשרת בקלות ללחוץ על שיתוף – RSS, טוויט… לעומת משלוח ניוזלטר שבו אני קוראת כחלק מובנה מהתוכן להעביר את המסרים שלי ומאפשרת "ללחוץ כאן כדי להעביר בטוויטר"?
האם העובדה שאני מנסחת עבור המשתמשים שלי את תוכן העדכון ומצרפת קישור מקוצר, מקלה עליהם או פולשת למקומות לא לי?

דוגמא ניתן לראות בניוזלטר של Topify, שרות שמקל את ניהול העוקבים בטוויטר.

ברגע שלחצתי על הקישור, עברתי לדף שלי בטוויטר כששורת הסטטוס מנוסחת היטב ונותר לי ללחוץ על כפתור העדכון.

ולמרות שאני מאוד מעריכה את Topify ועושה בו שימוש – היד רעדה ולא לחצתי על העדכון.

ומאז יש לי בראש בעד ונגד, אך לא החלטתי אם אני אעשה בזה שימוש בניוזלטר הארגוני שלנו.

יעזור לי אם תענו על הסקר הקצר הזה בנושא.