אוק' 25 2009
איך הפכתי לאוהדת (fan) של אושוויץ בפייסבוק
קודם כל וידוי – כל מי שמכיר אותי יודע את דעתי המוצקה – הסטייקים מפרות קדושות טעימים יותר.
אבל הפעם – ממש לא. לא מדובר בהומור שחור סביב נושא שהוא כמעט טאבו.
מוזיאון מחנה ההשמדה אושוויץ פתח עמוד בפייסבוק.
ואני? אכן – הצטרפתי. אני חייבת להודות שללחוץ על כפתור become a fan בהקשר של אושוויץ זה לא פשוט.
ניהלתי עם עצמי חד שיח די אינטנסיבי:
הרי לא מדובר במועדון ידידי אושוויץ, אלא עוד ערוץ להפצת מידע ע"י מוזיאון אושוויץ.
בואי לא ניתממם – המוזיאון ממוקם באושוויץ. המחנה.
אבל אושוויץ הפך למוזיאוני לחלוטין. תחושה של יד ושם בפולין. כדי לחוות אוטנטיות צריך להגיע למיידנק.
את בורחת מהנקודה. תתמקדי.
התמקדתי והחלטתי – אני לוחצת על הכפתור. טוב. אני לא חברה של אושוויץ בפייסבוק, אלא אוהדת (fan).
ההצטרפות שלי נובעת מהעניין – איך עושים שימוש מושכל בערוץ של מדיה חברתית כשאתה ארגון שעוסק בזכר השואה. אילו חומרים מועלים? איך מגיבים לפרובוקציות? איך שומרים על מכובדות? אילו דיונים מתפתחים? האם הערוץ יעלה את המודעות לזכר השואה בקרב קהלים חדשים? האם יחשוף כאלו שלא היו נחשפים בדרך אחרת?
קראתי את הביקורת הלא אוהדת של גל מור ב – ynet. ואני ממש לא מסכימה.
לומר שאני מהיום אוהדת של אושוויץ בפייסבוק זו כותרת ומטרתה למשוך קוראים. בפועל – אני אוהדת של מפעל הזיכרון. ומפעל זה – מן הראוי שימשך. דרך לגיטימית לדאוג לכך ולהגיע להרבה יותר אנשים – היא דרך המדיה החברתית. מי שיכנס לאתר של מוזיאון אושוויץ יראה שמדובר באתר המתעדכן בתדירות גבוהה ומפעיליו מכירים את רשת האינטרנט ומבינים את יכולותיה. נראה נכון והגיוני לצאת מגבולות האתר ולעשות שימוש בכלי אינטרנט עדכניים כגון מדיה חברתית.
אני בטוחה שהנהלת המוזיאון התחבטה בסוגיה האם לפתוח דף בפייסבוק. זו החלטה ניהולית לא פשוטה. משמח אותי לדעת שבראש מוזיאון כה חשוב עומדים אנשים עם חזון, אומץ והבנת של הקידמה, גם אם היא לא פשוטה.
יתכן וההשראה לעמוד בפייסבוק באה מהערוץ של יד ושם ביוטיוב. ביוטיוב עושים מנוי לערוץ ולא הופכים לאוהדים. אך אפשר לדרג סרטים (כן – גם סרטי שואה וזיכרון השואה) ואף להוסיף אותם ל – playlist.
אסור לשגות ולחשוב שהטרמינלוגיה של עולם המדיה החברתית (דירוג, שיתוף, פייסבוק, יוטיוב) או המגוון הרחב שלה (יוטיוב מארחת סרטי סקס וגם סרטי שואה ואילו בפייסבוק יש אוהדים למועדון כדורגל וגם למוזיאון שואה) מפחיתים מעוצמת המסר או פחות מכובדים.
כפי שלעסקים אסור להתעלם מהמדיה החברתית, כך גם לאלו שחרטו על דגלם "לזכור ולא לשכוח".