ינו' 13 2010
לונדון כן מחכה לי
אין כמו להחליף אוירה מידי פעם.
אם צריך תירוץ, אז תערוכת BETT 2010 בהחלט מספקת אותו.
קצת מצחיק להגיע בדיוק לתערוכה, אז לקחנו* יום וחצי לפני.
(* כשאני מדברת בלשון רבים = נעמי ואנוכי)
כולם הפחידו אותנו שלונדון קרה. כן- קצת. לרוב סביב 0 מעלות.
אין כמו מראה עיניים, כדי לעקוב אחרי מעללינו בעיר הגדולה.
ומה שלא מופיע בתמונות, יסופר במילים (ומה שכן בתמונות- יורחב לפי הצורך…) -
בערב הראשון כבר היינו ב – Mamma Mia. בתור מי שראתה את ה-cast בניו יורק – אין מה להשוות. לאנגלים יש את זה – חוש ההומור הבריטי המפורסם והעובדה שהם פחות שמרנים כלפי קטעים מעט בוטים – עושים את ההבדל.
כדי שלא נגיע חס וחלילה רעבות להצגה, שמנו את פעמינו אל Ottolenghi. מעדניה מדהימה (ותודה לסער על ההמלצה). בפינה יש שולחן עגול ל – 8 סועדים – למי שחפץ לאכול במקום. הצלחת הכחולה בתמונה מכילה 3 סלטים מופלאים וכמה נתחי בשר משובחים. היו גם קפה משובח ועוגת גזר מעולה.
והיום? את היום השני בלונדון פתחנו בארוחת בוקר מאוחרת במלון. לפני הצהריים הגענו ל – Westfield London (ופה – תודה לאבי על ההמלצה). מרכז קניות עצום בגודלו, במרחק נסיעה קצרה מהמלון שלנו. שעות של הסתובבות איטית ומהנה. ומה השלל? (שחר, תשב, נחמן שי המליץ בעבר על כוס מים) תיק שווה של Furla, גאפ לעומר, UNIQLO (ושוב תודה לאבי) לעדי, מספר אביזרים הכרחיים מ – Habitat ועוד כמה דברים קטנים… 4 שעות והצלחנו לכסות פחות ממחצית המרכז.
לאחר שפרקנו את השקיות במלון ועשינו הפסקה של חצי שעה – נסענו בטיוב ל – London Eye, שהיה עבורינו בבחינת נרות חנוכה – לראותם בלבד. לרוע המזל – סגורים לשיפוצים עד 19 בינואר. יום אחרי שאנחנו עוזבות. לא נורא. תמיד יש הזדמנות שניה. הסתובבנו מעט באזור ה – South Bank, אך הקור (ובעיקר הרוח) הכריעו אותנו. ליד Waterloo נכנסנו לבר מסעדה שהתגלה כמקום חביב של מקומיים (אנגלים אוטנטיים, עם מבטא ובירות).
ומה צפוי לנו מחר? דבר ראשון – כנראה שמעט שלג. הפתיחה של התערוכה. ארוחת צהריים ב – The Gate עם אנשי מיקרוסופט שהתארחו אצלנו לפני מספר חודשים. ופגישה של Education Leaders Briefing בשעות אחר הצהריים והערב.
המשך יבוא…