יולי
22
2009
הבלוג שלי התארח עד אתמול בבלוגלי.
מעכשיו – יש לו בית משלו. בדומיין שלי. שנתחדש.
ומדוע אני צריכה את כל הבלאגן הזה?
מסתבר שכמו שאני אוהבת לעבור דירה בעולם האמיתי, גם בעולם הוירטואלי זה נעים לי…
וחוץ מזה?
רציתי יותר שליטה על מה שאני יכולה להכניס לבלוג ולסביבה שלו.
אני מתחילה לכתוב עכשיו סידרה רצינית של פוסטים בנושא ניהול ושינויים או ניהול השינוי (ואין כמו להתנסות בשינוי כשרוצים לדבר על שינויים).
איך היה המעבר?
די קל, תודה.
בעזרתו האדיבה של שחר הותקנה גירסת WordPress אצל המאחסן שלו ומיד אח"כ שודרגה לעברית.
יצוא ויבוא הנתונים עבר חלק.
עוד כמה הגדרות שלקחו כשעתיים והנה הבלוג החדש-ישן ניצב במלוא תפארתו.
ולמי שתוהה מה המשמעות של התמונה בכותרת של הבלוג -
היא צולמה בזמן סיעור מוחות שערכתי עם חלק מהאנשים שעובדים איתי. היה מדהים. בקרוב פוסט בנושא.
יולי
16
2009
מה בסה"כ רציתי בסיומו של יום? לצאת מהעבודה, להמשיך לסיור שקבענו בעיר העתיקה עם היועצים שהגיעו מאנגליה ומשם לארוחת ערב בתאנים. עוד יום.
מהרחבה שלפני שער היציאה ממשרד החינוך, כבר ניתן היה להבחין בעשן מיתמר ולשמוע צעקות.
עוד פעם – התפרעות של חרדים. בשניה שבה יצאתי מהשער – התחילו לזרוק אבנים. השומר הציע שנחזור פנימה, כדי לא להיפגע. הוא הודיע לקצין הביטחון שמיידים אבנים וקיבל הנחיה לנעול את השערים.
עמדתי שם, מנסה להחליט אם לצאת מהשער האחורי או לחזור לבנין. משהו התכווץ לי בתוך הגוף. פתאום הבנתי שאני פשוט מפחדת.
אני מסתובבת כבר הרבה שנים בירושלים. בתקופה הקשה של הפיגועים, הלכתי למרכז העיר, ישבתי בבתי קפה. היה ריק. לפעמים לא נעים. אוירה לא פשוטה. פחד כזה לא חוויתי.
מנגד, עמדו שוטרים, מוגנים למדי. הם לא זזו ממקומם. נראה כי קיבלו הנחיה לא להגיב. נזרקו עליהם אבנים וצעקו לעברם "נאצים". למיטב ידיעתי קסדה לא מגנה בפני עלבון.
ואני? ככל שהתרחקתי מהמקום – הפחד פינה את מקומו לכעס. הרבה דברים נרמסו פה בגסות – החוק, זכותי הבסיסית לצאת מהעבודה ולעבור ברחוב בשלום.
הפגנת חרדים ברחוב שבטי ישראל בירושלים
והשוטרים עומדים בלי להגיב וחוטפים אבנים
ההתפרעות נמשכת. זורקים אבנים. ילדים עומדים על המרפסות וקוראים לנו נאצים. עצוב
יולי
07
2009
לפני כמה דקות ראיתי בטוויטר הודעה של Joshua Karp על כך שהוא נאלץ לסגור את המיזם שלו – TPB (The Printed Blog).
בעבר כתבתי פה על הרעיון ודעתי היתה (ונותרה) שמדובר ברעיון מעולה בעל פוטנציאל רב.
ומה בכל זאת גרם לסגירה? יש הסבר של Josh המיסד והמו"ל.
יש לו תובנות עסקיות ואישיות. אני חושבת שמדובר בעיקר בחוסר חמצן מימוני, שנובע מהשילוב של רעיון חדשני ותקופה כלכלית עולמית קשה.
מקווה שיצליח לו במיזמים הבאים. אני אישית אמשיך לעקוב אחריו בטוויטר ולהיות עימו בקשר. לדעתי עוד נשמע ממנו.