ארכיון לחודש דצמבר, 2008

דצמ' 26 2008

ענקי הג'אז הישראלים – אכן ענקים

חזרנו לא מזמן מהופעה שכותרתה "ערב הוקרה לענקי הג'אז הישראלים". מי היה שם? אהרל'ה קמינסקי (שזכה בהסכמה קולקטיבית לכינוי "תותח על" ) על התופים, דני גוטפריד על הפסנתר, אלברט פיאמנטה שהיה בעיקר עם סקסופון ומעט קלרינט וגלעד אברו, קונטרבסיסט ש"יולד" את המוסיקה כל פעם מחדש.

המופע נערך במסגרת סדרת הג'אז בהיכל התרבות מודיעין.

המוסיקה שנוגנה היתה בעיקרה קלילה ומוכרת (גרשווין, דיוק אלינגטון) ועוד כמה קטעים מקוריים, ביניהם היצירה האחרונה שנוגנה – בהשראה מרוקאית – פשוט מקסים! והנגנים – וירטואוזים עם יכולות ביצוע מופלאות - אכן ענקים!

הישיבה באמפי של ההיכל (הכולל בית קפה) משלימה את האוירה המעולה.
במפגשים הבאים יתארחו שם טוב לוי, מזי כהן ולאוניד פטשקה. בסוף כל מופע אמור להתקיים ג'אם סשן.

סצינת ג'אז מקומית במודיעין. מומלץ.

2 תגובות

דצמ' 22 2008

גבול החופש

עומר הודיע לי שהערב, לכבוד חופש חנוכה, קודם נקריא סיפור, אח"כ הוא ישחק ובסוף יצחצח שיניים. קראנו את הסיפור האחרון של פיטר ארנבון, בנינו פריסקופ וכשעומר ביקש שנמשיך לשחק, אמרתי לו שהוא יכול לשחק עכשיו לבד ואני אלך לכתוב בבלוג. בנוסף הזכרתי לו שלמרות החופש, הוא יצטרך ללכת עוד מעט לישון. בן ה – 8 הודיע בהכנעה "גם לחופש יש גבולות".

אין תגובות

דצמ' 18 2008

האפור היום לבן יותר

נענע 10 הודיעו היום על שינוי העיצוב השחור/אפור (עימו עלו לפני כ – 5 חודשים) למראה נקי ולבן יותר.

שאפו – על האומץ לשנות, לבחון ולהודות בטעויות.
הלקוח תמיד צודק. ומעבר לתגובות אותן מפרט זאב חספר בהודעה, ניתן לראות בהיסטוריית תנועת הגולשים של נענע 10 באלקסה, שהשינוי הקונספטואלי והעיצובי לא יצר תנועת גולשים גדולה יותר לאתר.

אני אישית מעדיפה יותר לבן ופחות קודר מזה שהוצג בסקיצה של המראה החדש. אני מאמינה שהאפור כהה שהופך פה לאפור בהיר עוד יהיה לבן.

2 תגובות

דצמ' 17 2008

Goodbye Africa

צפינו הערב בהצגה גוד ביי אפריקה של תיאטרון בית ליסין.
ההצגה נחמדה. הרעיון (ישראלים שחוזרים לאוגנדה ומתמודדים עם צללים מן העבר, גם אישיים וגם של מדיניות החוץ של ישראל באפריקה) יכול להוות פתח להצגה עוצרת נשימה. אבל לא. הילל מיטלפונקט לא הלך עד הסוף. עם רעיון כזה וקאסט מעולה של שחקנים – ששון גבאי, דפנה רכטר, יורם חטב, סנדרה שדה ורפי תבור – אפשר היה להגיע לגבהים אחרים. חסרה אמירה נוקבת יותר, מעבר למשפט אחד שיוצר קשר בין המדיניות באפריקה לזו בלבנון.

זו הצגה שבה הקהל היה צריך לנוע בחוסר נוחות בכסא ולצאת עם הרבה חומר למחשבה. נחמד זה לא מספיק פה.

תגובה אחת

דצמ' 15 2008

עיצוב מחדש של דף הבית

כמעט כמו להטיל פצצה – הגיע הזמן לעצב מחדש את דף הבית, שהרי זהו אחד התהליכים המורכבים ביותר בחיי אתר.

מה המניע לשינוי דף הבית?
האם מדובר בעובדה שמזמן לא בוצע שינוי משמעותי? הגיע הזמן לרענן? הארגון עבר שינוי משמעותי?
"פתאום קם אדם בבוקר ומחליט…" ממש לא!
מדובר בהכרה שחודרת לאיטה לתודעה. אנחנו שומרים פתקים (וירטואלים, כמובן) עם הערות קטנות הקשורות לדף הבית; אנחנו נוצרים שיחות שבהן השתרבב המשפט "אם היינו מעצבים עכשיו את דף הבית היינו…"; אנחנו בודקים מה המצב באתרים מוערכים אחרים (כן, כן – השראה קוראים לזה).
וכמו בכל גוף IT – בקצה התודעה וההכרה מסתתרת המשימה – הצוות מתגייס לשינוי דף הבית.

לקראת פגישת ההתנעה התחלתי לשוטט ברחבי הרשת – ללמוד מנסיונם של אחרים, לאסוף טיפים.

אני אדם של תהליכים ולא של מהפכות ולכן הכותרת Changing That Home Page? Take Baby Steps עוררה את סקרנותי. הכתבה ב – New York Times מנתחת את השינוי שעובר ממש בימים אלו דף הבית של Yahoo (וקיבל ביטוי פומבי בבלוג הארגוני וכן בפליקר). בבסיס הכתבה קיימת התייחסות לסיכון העיסקי הכרוך בשינוי דף הבית שיכול לגרור אובדן מאסיבי של לקוחות. ב- Yahoo עושים שימוש בקבוצות של משתמשים שמקבלים דף עם שינויים, כאשר התגובות לשינוי נבחנות ונעשים תיקונים תוך כדי התהליך. המסר – לא לעבוד בשיטת "זבנג וגמרנו", השינוי האיטי, תוך כדי הסתגלות המשתמשים והתאמה להערות – הוא זה שיביא בסוף לשינוי הגדול אך במינימום התנגדויות ונטישות. חשוב לתכנן את השינוי מתחילתו ועד סופו כולל כל התחנות בהן מוציאים למשתמשים חלקים מהשינוי. היכולת לגלות גמישות מחשבתית (ברמה צוותית) חשובה באופן עבודה כזה. ההענות להערות המשתמשים ושינוי מתון של התוכנית המקורית, תוך כדי תנועה, הם שיביאו לסיום מוצלח של התהליך.

מאמר נוסף שמצאתי, ממש בנבכי ההיסטוריה של האינטרנט (2003, זה המון זמן בשנות אינטרנט), The Quiet Death of the Major Re-Launch, נכתב בשלהי התקופה בה השקה מחדש של אתרים היתה אופנתית. הקביעה שהיתה נכונה אז, תקפה גם היום:

Subtle Evolution: The Success of Continuous Design Improvements

However, the best sites have replaced this process of revolution with a new process of subtle evolution. Entire redesigns have quietly faded away with continuous improvements taking their place.

The big survivors of the dot-com crash — Amazon, eBay, Dell, Google, Yahoo, and CNN — have each foregone the big redesign in lieu of continual changes on the site. The changes are so fluid that users hardly notice.

העקרונות המנחים שאני רוצה להביא לתהליך:

  • אין מהפכות, יש שינוי הדרגתי
  • המשכיות – אילו אלמנטים מהדף הישן נשארים, מתוכם, חלק יחליפו מקום וחלק ישארו באותו מיקום
  • שילוב המשתמשים בתהליך
  • ולא פחות חשוב -
    שלמותו הנפשית של הצוות המעורב. ברור שמדובר בתהליך שיהיו בו הרבה אמוציות, לא תמיד פשוט ובטח לא קל וצריך לדאוג לכך שיהיה סינרגטי ולא הרסני.

אני מבטיחה לדווח מהשטח, תוך כדי ולהציג את התוצאות.

אין תגובות

דצמ' 05 2008

בוקר שישי כמעט צרפתי

פתחתי את הבוקר בשוק האיכרים בנמל תל – אביב. כמעט צרפת בישראל.

הגעתי מוקדם. הנמל היה עדין בשלבי התעוררות. יש חניה. אין תורים.

נמל תל אביב כפי שנראה מארומה

ארומה מצד אחד של החניון ושוק האיכרים מצידו השני – מה שמוביל לפתיחת הבוקר מול הים עם מעדן בריאות. "חיים דבש" אמר לי מישהו השבוע. כנראה צודק.

ואחרי האתנחתא הקצרה – לעבודה.

שוק האיכרים במל תל אביב

השוק במידות של שוק צרפתי מקומי. ומבחינתי – יש בו בדיוק את מה שצריך. שפע ירקות ופירות – החל מהרגילים ודרך כל מיני מיוחדים ואקזוטיים. מי שעומד מאחרי הדוכנים – הם המגדלים עצמם. מה שמוסיף עוד נופך אישי – פגוש את האיש שמאחרי העגבניה המנומרת (שכחתי את שמו) או מלפפון המיני (איתן סגל).

יצאתי עם 2 סוגי עגבניות – מיני ותמר, מלפפוני מיני, זיתים סוריים של אוליה (קלמטה יהיו רק בעוד שבועיים), פלפלים מאורכים – שושקה (טעימים! מתוקים! מפתיעים!), תפוחי אדמה אורגניים, תאנים, צנוניות (אמיתיות, עם העלים מלמעלה), גבינה, קרקרים אורגניים, ריבת תאנים, טחינה של אל ארז.

יש גם בירה (בוטיק) – לא טעמתי – היה מוקדם מידי, נבטים מסוגים שונים, חליטות, לחמים, עוגות, שמן זית, פרחים (נוריות מדהימות).

ברור שבצהריים חתכנו לנו סלט פשוט וטרי. איזה כייף!

(ותודה ליעל סגל, הבת של איתן ממלפפוני המיני הנפלאים, שהזכירה לי את קיומו של שוק האיכרים)

אין תגובות

דצמ' 03 2008

פרולוג

    בספטמבר 2005, במלון בניו יורק, לילה, החלטתי שאני מתחילה לכתוב בלוג. היו לי הרבה כיוונים (יותר מידי) וחוסר הגיבוש השאיר את רעיון הבלוג מיותם. מאז, מידי פעם, אני חוזרת לרצון הזה – לכתוב בלוג.קרו לי היום צירופי מקרים שהובילו אותי למעמד הזה – פוסט פתיחה בבלוג שלי.נהניתי מהגרפיקה החופשית המוצעת ב http://dryicons.com  ותוך כדי שיטוט באתר הגעתי לתמונה הזו של אתר בבניה.

    Under Construction

    עוד עושים כאלו?

    נזכרתי בתקופה שאתר דפי זהב הכיל כמות מכובדת של קישורים שהלחיצה עליהם הניבה animated gif (תוצר גרפי מקובל באותה תקופה) של פועל העובד עם פטיש אויר והכיתוב "Under Construction".

    נוסטלגיה… היסטוריה…

    היסטוריה אישית שלי – 15 שנים שאני נושמת אינטרנט ומתפרנסת מזה.

    לאחר פרץ הנוסטלגיה הזה הגעתי לפוסט של אדוה בבלוג טכנולוגיה אנושית - 5 דברים ש…  וחשבתי לעצמי "דבר אחד שנכון לי לעשות עכשיו – סוף סוף להתחייב לבלוג משל עצמי".

    את צעדי הראשונים בעולם העבודה עשיתי באינטרנט (מתכנתת) בתקופה שקראו ל – favorites בשם הראוי bookmarks.

    אז כתבתי תוכנה, אפיון אחד או שניים ובעיקר ניהלתי ובלי ששמתי לב חלפו להן 15 שנות אינטרנט מרתקות.

    15 שנים בהן אני עובדת בעולם הזה, משוטטת בו, מרותקת ממנו ועכשיו גם רוצה לכתוב עליו.

    אני נמנעת מהצהרות נחרצות לגבי אופיו של הבלוג הזה.

    אני מתחילה ומאמינה שהמילים, הרשת, ההשראה, האירועים וההתלבטויות יובילו למקומות טובים ומעניינים.

    אין ספק שהשם web too אינו בחירה מקרית – תמיד יש עוד דברים שאצלי קשורים לחיים הטובים – אוכל, סרטים, מוסיקה, הצגות.

3 תגובות