Web Too

ברמה העקרונית אני לא מפסידה ארוע שמתרחש פעם ב-28 שנים. לכו תדעו מה יהיה בפעם הבאה…
וכך התאספנו אנו ועוד רבים מאנשי מודיעין קצת לפני 6 בבוקר ברחבת היכל התרבות לברכה המבורכת ברוב עם, פעם ב-28 שנים – כאשר השמש שבה למקום מוצאה, באותו יום בשבוע ובאותה שעה, כפי שהיתה בעת בריאת העולם.
כשהגענו הרחבה כבר היתה עמוסה, בעיקר בגברים עם תפילין וטלית.
יש עוצמה רבה בחוויה הזו ובקהל הרב שמתאסף ומתפלל. ומכיוון שאין כמו מראה עיניים…

ברכת החמה – לפני עלות השחר

ברכת החמה – השחר עולה

ברכת החמה – רגע לפני שהשמש נגלתה

ברכת החמה – ברכת כהנים

ברכת החמה – השמש עולה

ברכת החמה – השמש עולה והצללים מתארכים

כדי להבין לקראת מה הולכים, קראתי אתמול מספר מקורות בנושא ובהם הסברים מעניינים -
באנציקלופדיה דעת יש הסבר מעניין על חישוב התקופות.
טור אסטרונומי מעניין של יגאל פת-אל – ברכת החמה: מה נשתנה השנה?

את ההסבר הכי טוב – קיבלתי מאיתן במצגת מאלפת – אני לא מעלה אותה לאתר שיתוף כלשהו, שכן לא ברור לי מעמד זכויות היוצרים שלה. אני אשמח להעביר במייל למי שירצה.

באויר יש כבר 3 ימים ריח של מרק עופבשר (או – מרק שלושת הימים) – מרק שמתחיל ביום בישול של עוף, אחרי שיש כבר מיצוי עוף רציני, שחר מוסיף את הבשר, מבשל עוד יום וביום השלישי – העוף – זה שכבר לא יוציא מטעמו למרק, אלא רק יתבשל בו (זו הדרך להימנע מעוף מכובס).

בקניון כבר יותר צפוף (אם כי לא נורא). הלכתי אחר הצהריים לקנות מתנות לילדים שיהיו בסדר. אני הדודה המעצבנת שקונה ספרים. השנה בני ה – 8-9 יקבלו את בילבי גרב-ברך בהוצאה החדשה עם האיורים המדהימים ואת מי מכיר את תנינה של נורית זרחי (נראה מבטיח וכתוב בשפה שאהבתי לקרוא).

במייל יש מלא ברכות חג שמח. ואני השנה כנראה לא אספיק ליצר ברכה מקורית משלי. יש אחת שקיבלתי שהצחיקה אותי – חג שמח מסדובסקי ברלין ובה יש קישור לקבלת ערכת קמפיין לחינוך כל בני הבית לשטיפת כלים.

ובעוד יומיים נשב כולנו מסובין (אצלנו, כל המשפחה, מי שלא מצליח להגיע בערב החג – מגיע לארוחת היום שאחרי) ויומיים אח"כ – כולנו אושפיזין (המשפחה המורחבת, בצימר, בבצת).

אחלה חג.
ממתינה לערב החג בקוצר רוח.
למרות ש – עוד לא הספקתי – לשלוח ברכה, להכין רשימת קניות (אחרת שחר יביא מה שנראה לו…), לעשות בעבודה כל מיני דברים שלא יכולים לחכות ל"אחרי החגים", לתכנן פעילויות סביב הצימר בבצת.

חג שמח, אביבי ואופטימי.

ביום שישי האחרון נכנסנו (הילדים ואני) לאחת מחנויות הצעצועים בעיר כדי לקבל רעיונות לתחפושות.
בעודי עומדת בכניסה ומנסה להבין איך ניתן לחצות, בחינניות, את החנות, על כל צפיפות תחפושותיה, והנה נשמע הקול הגברי הבא: "גיא, בוא תבחר לך שיניים ודם". ובעודי מהססת שם בפתח, מזרז אותו האב לעבר הקופה, תוך כדי ביצוע ספירת מלאי: "שיניים לקחת? פצע יש לך?".
כנראה שהילד מתכנן להיות ערפד או משהו דומה, הרהרתי לעצמי ומיד עלתה בי אותה שאלה נושנה – למה שמישהו יבחר להתחפש לערפד (או לכל יצור אחר שצריך להתקשט בשיניים, פצע ודם)?
תוך כדי התהיה, נזכרתי בהודעה, הגיגים לפורים, שכתבה מיכל, חברתי, ועוסקת בחופש להתחפש והפסיכולוגיה שמאחרי בחירת התחפושת (עיון בגלריית התחפושות של אוח תומך בגדול במה שנכתב שם).

שיהיה לנו פורים מקסים.