Web Too

כמו שכתבתי אני עובדת על פרויקט בנושא ניהול והובלת שינוי.
לצורך העבודה ריכזתי נושאים, שאלות ותשובות (108 במספר). התשובות ברובן מאוד קצרות ועכשיו אני מתחילה להעמיק בהן.

כדי להעמיק בתשובות צריך לחקור. ואין כמו רחבי הרשת כדי להגיע למיטב המקורות בזמן סביר.
כמו כולם, אני משוטטת, מחפשת, דבר מוביל לדבר ואני מוצאת את עצמי עם עשרות טאבים פתוחים של תוכן. חלקו רלוונטי כבר בשלב הזה ואת רובו אני רוצה לשמור לשלבים מאוחרים יותר של המחקר.

אין כמו delicious כדי לארגן את שפע המידע הזה. השאלות שלי מתוייגות. את החומר שאני מוצאת אני מתייגת ב – delicious באותו התיוג ומוסיפה עליו. כל קישור שרלוונטי לפרויקט מתוייג בראש ובראשונה בתג 108 שמשייך אותו באופן כללי לפרויקט. התג הזה הוא בעל משמעות מקומית ובשלב זה תהיה לו משמעות חברתית יחסית מוגבלת (אם עופר ברייר יאמץ את מתודולוגיית התיוג הזו, 108 יהפוך למשהו שכל תלמידיו יוכלו לחלוק ביניהם).
אח"כ נוספים תגים אחרים, רלוונטיים לפרויקט (ניהול, שינוי). לתגים אלו יש משמעות חברתית וכאן מתחיל הכייף הגדול. מחד כייף לגלות מקורות שאני הראשונה שתייגתי אותם. מאידך מעניין לראות מי הם עשרת האנשים שמתעניינים גם הם ב Mary Parker Follett ולאן הקישורים שלהם יכולים להוביל אותי.

כלי חשוב נוסף, הוא טוויטר. טוויטים שאני כותבת וקשורים לנושא הפרויקט, מקבלים hashtag, #stLead, שבשלב זה מאפשר לי לקבל את כל הטוויטים הרלוונטיים בלחיצת כפתור. בשלב מאוחר יותר – אני מצפה שהוא יהפוך לשימושי גם עבור אחרים. שימוש אפשרי, לדוגמא, הוא לקבל את עדכוני ה – RSS שרלוונטיים לנושא הפרויקט שלי.

בינתיים לא הצלחתי למצוא שיטה לשמור את כל התגובות – הן מאוד מעניינות וישפיעו על הרבה על העבודה שאני עושה. חלקן בטוויטר, אחרות בפייסבוק, יש גם במייל ואפילו במסדרון במשרד. בצר לי, אני עושה שימוש באקסל, עבור ריכוז התגובות. אני אחשוב על שיטה שבה אוכל לרכז אותן, תוך כדי שיתופן עם העולם ואינטגרציה בינן לבין ה – social bookmarking וה – twitter hashtag.

המיזמים של הדפסת עיתונים שמקור התוכן שלהם בתוכן אינטרנטי, מסרבים לוותר.

אחד הבולטים שבהם, The Printed Blog, סגר לאחרונה את שעריו.
כשכתבתי עליו בעבר, יצאתי מהנחה שיש מקום גם לכיוון הזה של תוכן – המקור באינטרנט, הופך לעיתון מודפס (בעוד שרוב העיתונות שאנו מכירים היום, באה במקור מהעיתון המודפס המסורתי שמציג את תכניו גם באינטרנט).

קשה לי לחשוב על הפורמט המודפס כעל עולם הולך ונעלם. סגירתו של TPB עוררה בי מחשבות שאולי הצעירים צודקים…
היום גיליתי מייזם דומה חדש. בריטי. The Blog Paper.
השיטה – יש פורטל בו ניתן להעלות מאמרים, הערות (notes), תמונות וכן ליזום ולהשתתף בדיונים. החברים יכולים לדרג ולפי הדירוג מחליטים מי יודפס.
אולי בבריטניה השמרנית פורמט כזה יצליח יותר. אני מתחילה לעקוב אחריהם בטוויטר. מעניין אם יש מיזמים דומים והאם זה ישרוד.

לפני כמה דקות ראיתי בטוויטר הודעה של Joshua Karp על כך שהוא נאלץ לסגור את המיזם שלו – TPB (The Printed Blog).

בעבר כתבתי פה על הרעיון ודעתי היתה (ונותרה) שמדובר ברעיון מעולה בעל פוטנציאל רב.

ומה בכל זאת גרם לסגירה? יש הסבר של Josh המיסד והמו"ל.
יש לו תובנות עסקיות ואישיות. אני חושבת שמדובר בעיקר בחוסר חמצן מימוני, שנובע מהשילוב של רעיון חדשני ותקופה כלכלית עולמית קשה.

מקווה שיצליח לו במיזמים הבאים. אני אישית אמשיך לעקוב אחריו בטוויטר ולהיות עימו בקשר. לדעתי עוד נשמע ממנו.

אנחנו רוצים להקל עליך. נאפשר לך לפרסם אותנו לכל חבריך שעוקבים אחריך בטוויטר, פייסבוק או כל אמצעי אחר בו שורת הסטטוס שלך מופצת. אנחנו מכינים לך קישור או כפתור וכל מה שאתה צריך לעשות זה ללחוץ עליהם. תלחץ, יפתח האתר המתאים ובו שורת הסטטוס כבר כתובה. כמו שניסחנו עבורך. איזה כייף – לא צריך לחשוב. לא צריך לתמצת. רק ללחוץ על הכפתור ופרסמת אותנו.

ועכשיו אני בכובע הארגוני – מצד אחד, הקלות הזו קוסמת לי. ברור לי שאני אוכל להפיץ מסרים ביעילות רבה יותר (הרשת של האחרים עובדת בשבילי). אני לא מכריחה, רק מקלה עליהם את החיים. בכל זאת – גם כששורת הסטטוס כבר מלאה, בעל החשבון הוא זה שמחליט האם ללחוץ על הכפתור.
מצד שני, יש משהו מרתיע בזה שנכנסים לי בקלות כזו לטוויטר שלי ולפייסבוק שלי. ואולי אני מדברת פה מהמקום של המהגרת ולילידי האינטרנט מאוד קל עם הקלות הבלתי נסבלת של הלחיצה על הכפתור – הרי לשם כך נולדו ה – API's למיניהם.
האם זה שונה, כאשר באתר שלי, אני מאפשרת בקלות ללחוץ על שיתוף – RSS, טוויט… לעומת משלוח ניוזלטר שבו אני קוראת כחלק מובנה מהתוכן להעביר את המסרים שלי ומאפשרת "ללחוץ כאן כדי להעביר בטוויטר"?
האם העובדה שאני מנסחת עבור המשתמשים שלי את תוכן העדכון ומצרפת קישור מקוצר, מקלה עליהם או פולשת למקומות לא לי?

דוגמא ניתן לראות בניוזלטר של Topify, שרות שמקל את ניהול העוקבים בטוויטר.

ברגע שלחצתי על הקישור, עברתי לדף שלי בטוויטר כששורת הסטטוס מנוסחת היטב ונותר לי ללחוץ על כפתור העדכון.

ולמרות שאני מאוד מעריכה את Topify ועושה בו שימוש – היד רעדה ולא לחצתי על העדכון.

ומאז יש לי בראש בעד ונגד, אך לא החלטתי אם אני אעשה בזה שימוש בניוזלטר הארגוני שלנו.

יעזור לי אם תענו על הסקר הקצר הזה בנושא.

כשזה קשור לאינטרנט במיטבו.

המרתון של בוסטון התקיים היום.
בגרסת האינטרנט של ה – Boston Globe הציגו אינטרנט משובח, לרגל המאורע.
האתר שהוקם לסיקור המרתון (שאגב, ממומן, באופן די הזוי ע"י Dunkin' Donuts) מציג מספר יישומים (חלקם מקוריים וחלקם יישומי שיתוף נפוצים) ששווים עיון.

המסלול קיבל התייחסות מיוחדת:
מפה אינטראקטיבית (מצויינת) של המסלול, אשר בנוסף לחלוקה למקטעים, מציעה מהיכן כדאי לצפות ומגישה פרט טריויה הקשור למקטע וכן זמן הגעה משוער של המתחרים למקטע.
מפה בשיתוף המשתמשים המציגה את המקומות מהם משתמשי האתר צופים במרתון – אין הרבה תוכן משתמשים, אך הרעיון טוב.
וידאו של המסלול, כפי שחווים אותו הרצים במרתון.

בנוסף, הוקם בלוג מיוחד למרתון, יש עדכונים בטוויטר ועוד הרבה תוכן טוב מסביב – עדכוני תוצאות, תמונות, הסטוריה של המרתונים, החל מ – 1897(!), כולל תמונה מארכיב העיתון המעידה על סיקור המרתון הראשון.

אם כבר הגעתי לאתר, כמובן ששוטטתי בו ומצאתי עוד דברים ששווה לראות:

לוח ארועים שכדאי לראות איך הוא מאורגן וכולל יכולת של משתמשים להוסיף ארועים.
ולקינוח – רשימה מרשימה של עדכונים בטוויטר.

ועל זה אמרה דודה שלי מברןךין (במבטא כבד) – יש דברים שיש רק באמריקה!
בקרוב אצלנו.

לפני כחצי שנה היתה לי התכתבות בנושא טוויטר – ממקום מתלבט – יזם שרצה לעשות שימוש שיווקי באתרי שיתוף תהה האם להשתמש, בין היתר, בטוויטר. בחינה קצרה של הנושא הראתה כי בארץ טוויטר לא כל כך תפס והוחלט לא להשקיע בערוץ הזה.

בחודשיים-שלושה האחרונים נדמה לי שיש יותר התנהלות ישראלית (ובעברית) בטוויטר.
אני עכשיו בשלב הבחינה והכניסה לעולם הטוויטים – מתמכרת לאיטי ומנסה לחשוב מה השימוש הארגוני שאנחנו יכולים לעשות בטוויטר. יש לי כמה רעיונות – עוד לא בשלב של בשלות לחשיפה.

אני חייבת לציין שבתקופה הקצרה מאז הצטרפתי לטוויטר למדתי הרבה דברים והגעתי להרבה מידע מעניין מהאנשים שאני עוקבת אחריהם. מהמידע הזה עולים הרבה רעיונות שצריך לבחון אותם בהקשר של סביבת האינטרנט עליה אני אמונה.

מה לדוגמא?

• 17 כלי קוד פתוח לציור, עריכה ועיבוד גרפיקה, באחד הכלים Paint.NET אני משתמשת ומאוד מרוצה (הגיע מ – webtoolman@) – שווה לבדוק בעזרת המעצבות הגרפיות שלנו – מה מהם יכול להיות שימושי לנו

• תהליך עיצוב חוויית המשתמש ב – Drupal 7 – שיתוף בתהליך עיצוב הממשק של Drupal 7 (הגיע מ – אמיר דותן), הכולל סקיצות מצויירות ביד, בלוג שמלווה את התהליך, פרסום סקיצות והתלבטויות – מביא אותי לחשוב מה מהעבודה שאנחנו עושים, כתחום אינטרנט, צריך להחשף ואיפה

איפה הקסם?
בעדכונים הקצרים, שמאוד מתאימים לקורא המרפרף בעידן הצפת המידע בו אנו חיים וביכולת ליצר קשר עם עוד אנשים.
איפה הקושי?
בינתיים לא מחליף סינדיקציה מבלוגים שחשוב לי להתעדכן בהם, אך לעיתים יש כפילויות. אני מאמינה שהזמן יעשה את שלו ואני אהיה פחות מחוברת ל – RSS ויותר לטוויטר.

למי אני מתחברת?
לאלו שיש להם תמהיל נכון (בעיני) בין המקצועי לאישי (= הרוב צריך להיות מקצועי) ולאלו שאני מבינה מיד מה הם אומרים (עודף תיחכום מתנגש עם הפשטות של 140 תוים).
למי שרוצה להיכנס לעולם הזה שווה לקרוא את טוויטר: מדריך למתחילים של  Ynet ומיד אח"כ, את עשרה דברים שצריך לדעת לפני שמשתמשים בטוויטר (באנגלית, אך מקיף יותר מזה של Ynet).
אחרי שמעלים כמה טוויטים, יש כבר צורך בכלים שימושיים (מאמר נפלא והומוריסטי, שעושה שימוש בהטיות רבות שנוצרו מהמילה טוויט באנגלית).

הקישור הבא יאפשר לעקוב אחרי בטוויטר.

עדכון, בעקבות טוויט של גלעד רביד, שכלל קישור למאמר מעניין ב – NY Times,  Putting Twitter’s World to Use -
במאמר יש התייחסות לשימושים שעושים ארגונים כדי לעקוב אחר התנהגות צרכנים שלהם, פותחים ערוץ נוסף לשירות לקוחות, שילוב בין יישום בנושא תיירות לבין טוויטר (גאוני – כמה קל לקבל המלצות דרך טוויטר כשנמצאים בעיר זרה) וכן תוכניות של טוויטר להוסיף יכולות עבור ארגונים כדי שיוכלו לעשות שימוש ביכולות מוגברות של טוויטר. זה חלק מהחיבור ל – enterprise שאני כל הזמן מחפשת. יש לנו מה לחפש שם. חושבים על זה.

באיחור אופנתי של כ – 3 שבועות, לאחר שניקיתי את תיבת העדכונים מה – NYtimes, גיליתי יוזמה שנראית לי מעניינת ובעלת פוטנציאל: הבלוג המודפס.
בידיעה שהופיעה ב – NYtimes מדובר על סטארט-אפ אמריקאי שמתכנן להפיץ מהדורות מקומיות (בערים גדולות) של חינמונים שיכילו פוסטים מבלוגים ותוכן גולשים. המימון מתוכנן להעשות ע"י מכירת פרסומות.
מהדורת שיקגו הראשונה הופצה בינואר והשבוע הופצה המהדורה הרביעית. בנוסף, יש כבר מהדורות בסן פרנסיסקו ובניו יורק.

למיזם יש ראשי תיבות – TPB. וכמובן בלוג. וגם קבוצה ב – Facebook (שמתקיים בה דיון בו התבקשו הגולשים להציע tagline שילווה את הכותרת).

אני מאמינה שיש להם (ולחכמת ההמונים) סיכוי גדול להחזיר את הכבוד האבוד של החינמון.

היום פורסם כי YouTube הסירה סרטים מערוץ דובר צה"ל. בדובר צה"ל פרסמו מחאה ואכזבה בערוץ YouTube עצמו וכן עשו שימוש בתגובות בלוגרים, עתונאים ואחרים ברשת כדי להפעיל לחץ ואכן – חלק מהסרטים הוחזרו.

הפרסום הזה גרם לי להתעניין בפעילות ה – 2.0 של צה"ל.

דובר צה"ל פתח ערוץ ב – YouTube. מעניין? תלוי את מי שואלים – אותי די משעמם לצפות במשך מספר דקות במטוסים תוקפים או בשיירה צבאית נוסעת. מה שכן מעניין – זו ההחלטה לפתוח ערוצים באתרי שיתוף וידאו ובכלל ההתנהלות של צה"ל בעולם ה – 2.0.

מעבר לערוץ ב – YouTube, לדובר צה"ל יש גם ערוץ ב – Flix. משום מה בחרו לאחרונה בדובר צה"ל להעלות סרטים "נקיים" יותר ל – Flix: הרמטכ"ל בפולין, מסדר כנפיים, מפגן יום העצמאות ופה ושם מעט תקיפות וחשיפות של מינהרות. את YouTube מאכלסים סרטי תקיפות. מהות ההפרדה לא ברורה לי. אפשר גם וגם.

הפרדה נוספת שמייצרים בדובר צה"ל היא בין ערוצי ה – 2.0 לבין האתר הרשמי של הדובר. אין בו הפניה לערוצים האלו. באתר הרשמי מוצגים סרטים, אך לא מתוך אתרי השיתוף.

מעניין אם מאחרי ההפרדה הזו יש אמירה, או שפשוט דרושה בשלות יותר גדולה כדי להכניס את ה – 2.0 הזה הביתה, לאתר הרשמי.
ומעניין יהיה לראות – האם דובר צה"ל ימשיך להעשיר את ערוצי הוידאו גם אחרי שתגמר המלחמה הזו?

ואם אני כבר מתעניינת בכל הסוגיה הזו של צה"ל 2.0, תהיתי, האם הדובר מעסיק בלוגרים וטוקבקיסטים מטעם? – הבנתי – את זה לא יספרו לי – נושא של ביטחון שדה…