Web Too

נפלאות דרכי הפייסבוק ודרכי הרשת בכלל.
ומעל לזה – נפלאות הדרכים בהן שיטוט מקרי מוביל לדבר שמוביל לאחר – ואיך אני הגעתי מעמיר בניון לנושאי עומק בניהול בתחום ה – Streamline Leadership.

שיטוט מעלעל בעדכוני חברי בפייסבוק העלה את הסרטון הזה של עמיר בניון – בחייאת שהעלה ארז רוזנטל.
אחת התגובות היתה של איתן שזרקה אותי לפוסט שהוא כתב בנושא. בתגובות לפוסט התפתחו מספר דיונים, בין היתר על היכולת להקשיב בכלל למוסיקה של עמיר בניון. ועל כך ענה איתן: "…לסגנון של המוזיקה צריך לבוא באוזניים פקוחות ובלי דעות מוקדמות…"

כבר תקופה די ארוכה שאני מנסה לפצח את המרכיבים של מנהלים (מנהיגים) שעושים את זה בסביבות מרובות שינויים. מנהיגות זורמת, שבאנגלית נשמעת יותר טוב – Streamline Leadership.

המשפט הזה, של איתן, שאני רוצה להכליל אותו – צריך לבוא באוזניים פקוחות ובלי דעות מוקדמות הוא מפתח בעיני למנהלים והמנהיגים מהזן שאני מחפשת. וגם (חלקית) לעובדים שיהיו כפופים לאותם מנהלים.

בהקשר הזה רשמתי לעצמי מספר טיוטות עליהן ארחיב בפוסטים הבאים הקשורים לניהול השינוי ולגמישות מחשבתית:

• איך מפתחים גמישות מחשבתית?
• מתי גמישות מחשבתית היא קלף מנצח?
• מתי גמישות מחשבתית בעייתית?
• איך פועלים מול אנשים נטולי גמישות מחשבתית?
• אילו תנאים מאפשרים גמישות מחשבתית?

הנושא של גמישות מחשבתית חוזר אלי פעמים רבות כשאני בוחנת נושאים ניהוליים – גם ברמה העקרונית וגם בהתנהלות היומיומית שלי כמנהלת.
כשמנהלים בתנאי שינוי נדרשים לגמישות המחשבית הזו. ומה לגבי העובדים? הרי לא כולם ניחנו באותה התכונה (וזה מה שהופך את הניהול למעניין ומאתגר) וגם אלו שניחנו בה – לא תמיד באותה המידה.

המנהל צריך לדעת להוביל לגמישות הנדרשת ולהוביל את אותם עובדים שהגמישות הזו קשה להם.
קל להגיד. לא תמיד קל לבצע.
לפעמים אני נדרשת תוך תקופה קצרה להעביר עובדים תהליכי שינוי לא פשוטים. יש את אלו שזורמים איתי ויש את המהססים וכמובן את העוצרים. מבחינת המשימה – כולם צריכים להגיע לנקודה מסויימת בה השינוי הוטמע. אחרת לא ניתן יהיה להמשיך.
את המהססים והעוצרים אני מנסה להוביל באופן שבו יעברו את כל השלבים הנדרשים, במהירות הנדרשת ובמינימום תיסכולים.

הקושי הוא שבשינוי הבא שיתרחש נעבור ככל הנראה את אותם שלבים ותהליכים.

אני תוהה האם אימון בנושא גמישות מחשבתית וקבלת שינויים יוכל לעזור פה? האם הוא יקל על השינוי הבא?
ואם כן – איזה סוג של אימון?
המשפט הראשון שממנו התחלתי את הפוסט הזה – לסגנון של המוסיקה צריך לבוא באוזניים פקוחות ובלי דעות מוקדמות, מעלה אצלי רעיון – אולי סדנא של מוסיקה המכוונת לגמישות מחשבתית?

נענע 10 הודיעו היום על שינוי העיצוב השחור/אפור (עימו עלו לפני כ – 5 חודשים) למראה נקי ולבן יותר.

שאפו – על האומץ לשנות, לבחון ולהודות בטעויות.
הלקוח תמיד צודק. ומעבר לתגובות אותן מפרט זאב חספר בהודעה, ניתן לראות בהיסטוריית תנועת הגולשים של נענע 10 באלקסה, שהשינוי הקונספטואלי והעיצובי לא יצר תנועת גולשים גדולה יותר לאתר.

אני אישית מעדיפה יותר לבן ופחות קודר מזה שהוצג בסקיצה של המראה החדש. אני מאמינה שהאפור כהה שהופך פה לאפור בהיר עוד יהיה לבן.

כמעט כמו להטיל פצצה – הגיע הזמן לעצב מחדש את דף הבית, שהרי זהו אחד התהליכים המורכבים ביותר בחיי אתר.

מה המניע לשינוי דף הבית?
האם מדובר בעובדה שמזמן לא בוצע שינוי משמעותי? הגיע הזמן לרענן? הארגון עבר שינוי משמעותי?
"פתאום קם אדם בבוקר ומחליט…" ממש לא!
מדובר בהכרה שחודרת לאיטה לתודעה. אנחנו שומרים פתקים (וירטואלים, כמובן) עם הערות קטנות הקשורות לדף הבית; אנחנו נוצרים שיחות שבהן השתרבב המשפט "אם היינו מעצבים עכשיו את דף הבית היינו…"; אנחנו בודקים מה המצב באתרים מוערכים אחרים (כן, כן – השראה קוראים לזה).
וכמו בכל גוף IT – בקצה התודעה וההכרה מסתתרת המשימה – הצוות מתגייס לשינוי דף הבית.

לקראת פגישת ההתנעה התחלתי לשוטט ברחבי הרשת – ללמוד מנסיונם של אחרים, לאסוף טיפים.

אני אדם של תהליכים ולא של מהפכות ולכן הכותרת Changing That Home Page? Take Baby Steps עוררה את סקרנותי. הכתבה ב – New York Times מנתחת את השינוי שעובר ממש בימים אלו דף הבית של Yahoo (וקיבל ביטוי פומבי בבלוג הארגוני וכן בפליקר). בבסיס הכתבה קיימת התייחסות לסיכון העיסקי הכרוך בשינוי דף הבית שיכול לגרור אובדן מאסיבי של לקוחות. ב- Yahoo עושים שימוש בקבוצות של משתמשים שמקבלים דף עם שינויים, כאשר התגובות לשינוי נבחנות ונעשים תיקונים תוך כדי התהליך. המסר – לא לעבוד בשיטת "זבנג וגמרנו", השינוי האיטי, תוך כדי הסתגלות המשתמשים והתאמה להערות – הוא זה שיביא בסוף לשינוי הגדול אך במינימום התנגדויות ונטישות. חשוב לתכנן את השינוי מתחילתו ועד סופו כולל כל התחנות בהן מוציאים למשתמשים חלקים מהשינוי. היכולת לגלות גמישות מחשבתית (ברמה צוותית) חשובה באופן עבודה כזה. ההענות להערות המשתמשים ושינוי מתון של התוכנית המקורית, תוך כדי תנועה, הם שיביאו לסיום מוצלח של התהליך.

מאמר נוסף שמצאתי, ממש בנבכי ההיסטוריה של האינטרנט (2003, זה המון זמן בשנות אינטרנט), The Quiet Death of the Major Re-Launch, נכתב בשלהי התקופה בה השקה מחדש של אתרים היתה אופנתית. הקביעה שהיתה נכונה אז, תקפה גם היום:

Subtle Evolution: The Success of Continuous Design Improvements

However, the best sites have replaced this process of revolution with a new process of subtle evolution. Entire redesigns have quietly faded away with continuous improvements taking their place.

The big survivors of the dot-com crash — Amazon, eBay, Dell, Google, Yahoo, and CNN — have each foregone the big redesign in lieu of continual changes on the site. The changes are so fluid that users hardly notice.

העקרונות המנחים שאני רוצה להביא לתהליך:

• אין מהפכות, יש שינוי הדרגתי
• המשכיות – אילו אלמנטים מהדף הישן נשארים, מתוכם, חלק יחליפו מקום וחלק ישארו באותו מיקום
• שילוב המשתמשים בתהליך
• ולא פחות חשוב -
  שלמותו הנפשית של הצוות המעורב. ברור שמדובר בתהליך שיהיו בו הרבה אמוציות, לא תמיד פשוט ובטח לא קל וצריך לדאוג לכך שיהיה סינרגטי ולא הרסני.

אני מבטיחה לדווח מהשטח, תוך כדי ולהציג את התוצאות.